לשם מה אנו זקוקים לטקסט המלווה את התערוכה?
כנראה על מנת להסביר לצופה את המשמעות הנסתרת של היצירות המוצגות בה, כדי לבאר את שיטות העבודה של האמן ואולי אף להגדיר את מקומו בהקשר של האמנות המקומית והכלל עולמית.
גם כאן בתערוכה זו, ניתן בהחלט להרחיב ולהכביר מלים על – העידון ועל הלקוניות של הקומפוזיציה, על המשמעות המטפורית של הצל והאובייקט, על משמעות הפרט וכמובן, על המסר רב המשמעות החבוי היטב בין כל אלה. אפשר לעשות את כל אלה. אפשר, אך לא בטוח שצריך.
זאת כיוון שצביקה זליקוביץ שייך לזן הנדיר ביותר של אמנים שכלל אינם זקוקים לזה. אם נעשה זאת לא נוסיף דבר לעבודותיו של צביקה. כי עבודות אלה אינן זקוקות למתווך בינן לבין רואיהן. והחשוב מכל – נס אינו זקוק למלים. בתמונות אלה מתחולל נס. פשוט נס.קוקטיל חזותי ובו, בנוסף לסקרנות, חיוך ואהבת החיים, מתקיימים מרכיבים שאינם ידועים לא רק לנו, אלא אף לצביקה. ונס, כידוע, אינו ניתן להסבר (ובמידה שכן, הוא מכונה אחרת). הנס הזה. הנה הוא. ממש כאן מולנו, תלוי על הקירות שלפניכם.
סשה אוקון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה