שתי תערוכות יחיד חדשות

שלומית הבר-שיים ופנינה פרנק
 26/2-22/3/2010

בין יופי לאופל - שלומית הבר-שיים
 
שלומית הבר-שיים צירת בכל נשמתה. הציור ניכס אותה ולא היא את הציור. זה מצב אולטימטיבי של אמן שאין לו מפלט מהאמנות שהוא עושה.

שלומית, שיש לה מחסן עמוס בתרבות בינלאומית עשירה באמנות ובמוזיקה, אין לה צורך להפגין באוצרותיה. הציור שלה מסגיר אותם באיכות המופלאה שלו, בקומפוזיציה, בצבעוניות וברגישות הרישום.

שלומית מצירת את מה שהיא רואה – כלומר את מה שהיא רואה בפנים בעזרת גירוי מבחוץ.
היא אומרת: "כשאנו עומדים בים מול גל המתקרב אל החוף, הבחירה בידינו לצוף עליו או לשבור לתוכו". יופי הגל מבחוץ, ואופל האתגר לקפוץ לתוכו.

הציורים הם ציורי נוף. הנוף הנראה גורם לנוף הפנימי להתמודד אתו, להיאבק ולהיחשף בעזרתו.
שלומית עובדת בסגנון המשלב ציור ורישום. אפשר לעקוב אחרי השפה האישית שלה בתערוכה הזאת. בציורי השדות החרושים המוקדמים יש חלוקה ברורה – קו המבדיל בין השמים והארץ  וקו אמצעי שמושך את התלמים החרושים אליו, הנמתחים בתוקף ובכוח לנקודה מרכזית רחוקה באופק. השמים למעלה משלימים את הציור בפס צר.

קומפוזיציה זו, שמלווה הרבה ציורים, הופכת לסמויה בציורים מאוחרים יותר, ועכשיו המערבולת הסוערת מנצחת.
המתח הדרמתי בציורים של שלומית, הנוצר על ידי המאבק התמידי בין הצבעוניות היפה וסערת הביטוי במכות המכחול המתיז צבע כמעט בפראות, גורם התרגשות ונוסך קסם.
   
תמרה ריקמן
אוצרת התערוכה

 

 

 

 

פנינה פרנק

Pnina statement for “catch of the day”

First I have to be attracted to whatever it might be .. that day.. a lemon in a lid.. or a gap between a building and a tree..or even if I dare, because it could so easily be misconstrued as a cliché or an attempt at commerce,  Migdal David; But something attracts me and wont let go. Is it beauty? I am not sure if it is beauty.. It is  a certain configuration that responds to my deepest, inner sensibilities. I can walk by it for days and it keeps grabbing me.. or it can be instantaneous . Out of the whole world in front of me I choose that streak of light on a shack in front of a building. I am drawn to paint a sky or the pretty view facing the other way.. but it doesn’t do it..Then, when I paint ”the chosen” I discover why. I love the sense that I am making a dent in finding some order in the chaos. The geometric relationships, the tonal relationships, the gaps between elements..  that make it like a melody or a fugue.. my melody, my fugue. And if successful I feel like I Caught it..    

לחצו כאן לאתר האישי של פנינה פרנק