שתי תערוכות יחיד חדשות

שלמה הר-פז ועירית כתב, 25/3-19/4/2010

מלחמה קונבנציונאלית - שלמה הר-פז

מלחמה נושאת בחובה התנגשות מזויינת, סכסוך בין גופים שונים. המושג מלחמה פלש כמעט לכל תחום של חיינו, החל במלחמה חיצונית (פוליטית למשל) וכלה במלחמה פנימית רגשית-פסיכולוגית, אישית מאוד )שלי למשל).

בשנים האחרונות עסקתי בנושא המלחמה מנקודת מבט פרטית-משפחתית. ילדיי התגייסו לצבא ליחידות לוחמות, מה שיצר אצלנו כהורים קונפליקטים לא פשוטים. חשתי צורך להתבטא בנידון ביצירה. לנגד עיני עמד הקשר בין ה'אמנות' ל'מלחמה'.

זכרתי את דבריו המוקצנים של נועם סלע אבידן המובעים ב'אתגר' - מתוך "כל החארטה והבארטה #1" (מעמדה המיוחד של האמנות): "מלחמה טובה לאמנות. למעשה, כמו שאנחנו מבינים אותה כיום, אמנות חייבת מלחמה כלשהי בשביל להתקיים. בלי מאבק כלשהו, פריפריאלי או מופשט ככל שיהיה, אמנות כמו שאנחנו מבינים אותה כיום חדלה להתקיים, או נכון יותר – חדלה להיות "אמנות". היקום כולו בנוי על קונפליקט, על אינסוף התנגשויות מקרוסקופיות ועצומות מימדים, על מאזני אימה והשתלטות עוינת. הוצא את מרכיב הקונפליקט מהסדר הפיזיקאלי של העולם והסדר הזה כולו מתמוטט אל תוך חורים שחורים ואנומליות של אי-קיום. מלחמה היא הסדר שבזכותו העולם קיים"...

התערוכה 'מלחמה קונבנציונאלית' הייתה אמורה להציג את העבודות הישירות והבוטות  שיצרתי לאחרונה, אלא שהאוצרת מיכל רוטשילד, בדקה גם עבודות שיצרתי בעבר וגילינו דבר-מה שלא הייתי ממש מודע לו. מסתבר שמלחמה היתה חבויה היטב ביצירה שלי מזה זמן רב, פעמים באופן ברור, פעמים בדימויים וסמלים.

וכך, לפתע, תערוכה זו המוצגת ב"בית האדום גלריה לאמנות" הפכה כעין מיני-רטרוספקטיבה של יצירותיי - החל משנת 1981 ועד היום. אותו נושא לאורך תקופות וסגנונות שונים.

ולגבי הההגדרה 'מלחמה קונבנציונאלית', היא הפכה לכותרת צינית מחוייכת לנושאים שבאים לידי ביטוי בעבודותיי.

והרי התוספת האישית שלי לדבריו של סלע אבידן: "כל זמן שמלחמה נערכת באמצעות האמנות אין ספק שזו מלחמה קונבנציונאלית"

 

מרחבים – עירית כתב

"אני מתכתבת עם ז'ורז' סרה מאז שנת 1875. הוא שלח לי רישומים נפלאים עשויים בעפרון פחם על גבי נייר גבשושי שצוירו בהשראת רחובות פריז ונופי מערב צרפת. אני שולחת לו רישומי שמן על עץ שהשראתם מרוח הציור שלו ומעולם החוויות שלי.

מה חבל שנפטר בשנת 1891 בגיל 32 ואינני יכולה לקבל ממנו רישומים נוספים."

עירית כתב     

עירית כתב שבה אל השדות ומרחבי הטבע. היא מתגוררת בירושלים כבר למעלה מ 30 שנה, אך מקום הולדתה, מושב היוגב ונופי עמק יזרעאל, הוטמעו בה. הנופים המאוכלסים לעתים בבתים, רמז בודד למעשה ידי אדם, צוירו לרוב בפורמט קטן המנוגד למרחבים מהם עירית שואבת את השראתה. אולי יש בכך  חשיפה מרומזת אל עולמה האינטימי והמופנם.

לוח הדיקט מתמלא חריצים ,קווים וכתמים , פעולה עמלנית של האמנית , אשר המכחול אינו כלי העבודה שלה. הציור מזכיר באופיו תחריט או כפי שעירית מכנה אותו, "רישום  שמן על עץ".

בניגוד לנוקשות המצע והקווים, נבראים נופים פיוטיים אשר השקט שורה בהם. עירית משלבת ביצירתה את הרוח האירופית נעדרת אור השמש הים תיכונית. האור זהוב ורך. זהו אור של זריחה או רגע לפני שקיעה.

רישומי האמן הצרפתי ז'ורז' סרה מדברים אליה. עבודתו מהדהדת בעבודותיה.

באמצעות רישומי הפחם שלו הוא משוחח עימה והיא משיבה לו בדיאלוג ללא מילים- דיאלוג של אמנות.

עירית כתב  בוראת נופים חדשים שיש בהם ביטויי געגוע למקומות מרוחקים ושלווים יותר, תמהיל נופיה הפנימיים.

שוש אברבוך, אוצרת