נטלי קוזנצוב ואיצו רימר - 23/4-17/5/2010
מציאות אחרת – נטלי קוזנצוב
המציאות היא כמו דחף אטמוספרי עצום, אשר לוחץ עלינו ומשנה מבראשית את צורת הנפש שלנו. ומכוח ההתנגדות הזה, של שינוי הצורה, משתנה גם כוח נפשנו, והאומץ שלנו.
כתר מלכות - איצו רימר
כתר מלכות / מאת חנה גולדברג
זהו הקטע הפותח את שירו של שלמה אבן גבירול "כתר מלכות", שיש הרואים בו את שיר הקודש העברי החשוב ביותר שנכתב לאחר התקופה המקראית. מתואר בו האל האחד היחיד, הקדמון והאינסופי, שהוא מרומם ומתנשא מעבר להשגה ולמציאות.
ולפיכך, למרבה הטרגדיה, הקורבן הוא קרבן שווא.
מציאות אחרת – נטלי קוזנצוב
המציאות היא כמו דחף אטמוספרי עצום, אשר לוחץ עלינו ומשנה מבראשית את צורת הנפש שלנו. ומכוח ההתנגדות הזה, של שינוי הצורה, משתנה גם כוח נפשנו, והאומץ שלנו.
סדרת
"הננסים" - דוגמה
מובהקת לכך הם אנשים קטני קומה, אנשים הנתונים תחת לחץ אובייקטיבי מעצם ישותם.
סדרת "הננסים" מבקשת להתמודד בדרכים שונות עם הדחף הזה, דחף המציאות.
"אחוזה" - בית שבו התגוררו אנשים, בית שהיה חם מחומם של
אנשים, ושהתקרר עם עזיבתם, נטוש וזועק.
"פעם" - סדרה של שלוש עבודות העוסקות במצבים
הפרדוקסאליים של החיים – התליין שויתר על קורבנו, אישה שעל אף הכול נותרה אישה,
חתולים שהחליטו לעזוב את העיר.
"זוג" - דיפטיך המתאר את הרף המציאות, את אותו הרף בו
נוצרים ומושמדים הדברים, זוג ילדים מחד גיסא, ואותם ילדים שהושמדו מאידך גיסא. כמו
האל ההודי שיווא, היוצר את החיים, אך גם משמיד אותם.
"דור
חדש" - מחווה לילדים
החדשים שנולדים לתוך מציאות וירטואלית כמעט, מציאות של מחשבים, טלפונים סלולאריים,
אינטרנט וכו'.
כתר מלכות - איצו רימר
כתר מלכות / מאת חנה גולדברג
בִּתְפִלָתִי יִסְכָּן‑גֶּבֶר, / כִּי בָהּ יִלְמַד יֹשֶׁר וּזְכוּת.
סִפַּרְתִּי בָהּ פִּלְאֵי אֵל חַי / בִּקְצָרָה אַךְ לֹא בַּאֲרִיכוּת.
שַׂמְתִּיהָ עַל רֹאשׁ מַהְלְלַי / וּקְרָאתִיהָ כֶּתֶר מַלְכוּת
זהו הקטע הפותח את שירו של שלמה אבן גבירול "כתר מלכות", שיש הרואים בו את שיר הקודש העברי החשוב ביותר שנכתב לאחר התקופה המקראית. מתואר בו האל האחד היחיד, הקדמון והאינסופי, שהוא מרומם ומתנשא מעבר להשגה ולמציאות.
זה האל הקדמון אתו דיבר איצו רימר בסדרה
קודמת של ציוריו שנקראה "שיחות
עם אלהים". בעבודות
הנוכחיות עובר איצו מ"שיחה" לפולחן ממשי, מעשי.
מושאי הפולחן: מזבח. קרבן. אדם. דם. משמשים כאן במקום המלים.
הצלמיות הכלקוליתיות, המזבחות הכנעניים והישראליים, שהתכווצו והופשטו במהלך השנים, הפכו לסמלים אינטימיים בתוך שדות רחבים של צבעוניות צחיחה, והותכו לכדי סיפור אישי.
מושאי הפולחן: מזבח. קרבן. אדם. דם. משמשים כאן במקום המלים.
הצלמיות הכלקוליתיות, המזבחות הכנעניים והישראליים, שהתכווצו והופשטו במהלך השנים, הפכו לסמלים אינטימיים בתוך שדות רחבים של צבעוניות צחיחה, והותכו לכדי סיפור אישי.
הדימויים והצבעוניות הישירה והכבדה, כמו מבעבעים מעולם אחר, קמאי וקדום. דרך התפרצותם אל הבד נוצר מיתוס פרטי .דימויים אלו מזכירים עבודות
של יוצרים מהתנועה הכנענית שהכילו מאפיינים של הפשטה ושל סימבוליקה
מטפיזית, בניסיון לגבש
תרבות של "קולטורה" ולא של "ציוויליזציה".
הכתר המרחף בחלק מהציורים מתקשר אסוציאטיבית לתיאורו של אבימלך בשיר הראשון מתוך "שירי חרב ההולכי בחושך" של המשורר יונתן רטוש. בשיר זה מוצג אבימלך, כמלך העברי הראשון, כמלך שחייו כולם הם מרד באל ובאב, וחייו סובבים סביב החטא, הגבורה, והחתירה אל האדנות והמלכות.
הכתר המרחף בחלק מהציורים מתקשר אסוציאטיבית לתיאורו של אבימלך בשיר הראשון מתוך "שירי חרב ההולכי בחושך" של המשורר יונתן רטוש. בשיר זה מוצג אבימלך, כמלך העברי הראשון, כמלך שחייו כולם הם מרד באל ובאב, וחייו סובבים סביב החטא, הגבורה, והחתירה אל האדנות והמלכות.
מיהן הדמויות הג'קומטיות
המופיעות מתחת לכתר?-האם אלו הם הנתינים? המקריבים? הקורבנות?
אם הכתר מייצג כאן את המלך-האל, הרי זה אלהים מרחף, לא נוגע, אינדיפרנטי. כזה שאינו מתערב בגורלו של הפרט. אל זה לא נענה לניסיונותיו הקודמים של איצו להתקרבות על ידי "שיחה" עימו.
אם הכתר מייצג כאן את המלך-האל, הרי זה אלהים מרחף, לא נוגע, אינדיפרנטי. כזה שאינו מתערב בגורלו של הפרט. אל זה לא נענה לניסיונותיו הקודמים של איצו להתקרבות על ידי "שיחה" עימו.
והנה גם המאמץ ההרואי להקרבה ממשית,
מתנפץ אל מול אותה אלוהות שותקת.
ולפיכך, למרבה הטרגדיה, הקורבן הוא קרבן שווא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה