מוטקה בלום, על גאווה ודעות קדומות
אוצרים: סשה אוקון ויובל פלד
16/7-7/8/2010
ב- 16 ליולי 2010 מארחים אמני הגלריה את מוטקה בלום במחווה ל-60 שנים של יצירה ענפה.
מוטקה בלום הוא אמן ישראלי בן 85, ניצול שואה. ב-1956 סיים בהצטיינות לימודי אמנות באקדמיה בצלאל בירושלים, והוזמן להמשיך את השתלמותו בעיצוב כלי כסף במפעל המלכותי לכלי כסף בזייסט, הולנד. ב-1958 שב לירושלים בה הקים את הסטודיו שלו. מוטקה בלום הוא אמן רב תחומי ובמשך כל שנות היצירה הפוריות שלו ערך מעל 50 תערוכות יחיד שהוזמנו ברחבי הארץ והעולם. הוא השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בכל העולם ועבודותיו מצויות באוספים ובמוזאונים בכל רחבי הגלובוס.
בשנת 2005 קיבל מוטקה את פרס איש-שלום על מפעל חייו. מוטקה ממשיך ליצור ולחדש בירושלים, בחוצות היוצר למרגלות חומות העיר העתיקה, ומתמקד בנסיונות צבע צורה וטקסטורה הן במדיות הקלאסיות והן במדיות המודרניות.
התערוכה "על גאווה ודעות קדומות" מציגה סידרה חדשה של כ-40 ציורים מהשנים האחרונות, בגווני שחור ולבן, העוסקים ביחסים שבין הטבע לטבע האנושי מתוך מקורות היהדות. את התערוכה אוצרים האמנים סשה אוקון ויובל פלד מגלרית הבית האדום.
בסדרה זו המוצגת בתערוכה עוסק מוטקה באיכויותיהם של בני האדם בהשוואה לדימוי הסלע, ובהתייחס למקורות היהדות הדורשת מבני האדם להיות צנועים וענווים. הציורים הינם ציורי אקריליק בגוונים של שחור ולבן המתארים נוף מיסטי סלעי ופיגורות שחורות ולבנות מופשטות. היצירות בגווני השחור לבן מדגישות את נכחותם של הסלעים השחורים הבוקעים מן הלבן-אפור. עוצמתם של הסלעים בסדרה זו בולטת לעין, הן בשל ההעזה ליצור גושי סלע בולטים במרכז הציור בשחור זועק, והן בשל המסר האוניברסאלי העולה מן התמונות. המרכיבים הייחודיים בתערוכה זו הם המרכיב האישי הבא לידי ביטוי ביצירות אלו, והמרכיב הצורני חזותי. סדרת הסלעים שיצר מוטקה מטלטלת את הצופה הן מבחינה ויזואלית, בעוצמתם של הדימויים המופיעים ביצירות, והן מבחינה תפיסתית.
האדם העומד בפני תמונות אלו נשאב לתוך עוצמתן מבלי להרגיש, וככל שתביט בהן תגלה מרכיבים ונדבכים נוספים ברבדים השונים של התמונה. אדם נוסף, גשר, עץ, שדה חרוש, ים. התחושה הראשונית היא של כאוס כמו לאחר שואה גרעינית, אולם העין רואה את מה שהמוח טרם קלט – עושר החיים והמסרים הקיים בסדרה, המסתתר תחת חזות הסלעים המאיימת לכאורה.
כמו בשמה של התערוכה "על גאווה ודעות קדומות", מבקש מוטקה לברר את היחס שבין אדם לחברו לאורה של המציאות האנושית לדורותיה, החל בעשרת הדברות, בפרקי אבות וכלה בימינו אנו. בסדרה החדשה הוא אינו עוסק בשאלות של אמונה אלא מתרכז בהתנהגות האנושית, אך מקבל את השראתו מן המקורות, כמו למשל סיפור הגירוש מגן העדן, או סיפור מגדל בבל: בסיפור המקראי, טבעו של האדם הוא לכבוש את סביבתו. לפעמים האדם שואף מעלה מעלה, להיות יותר ממה שהוא, ואף להתנשא מעל הטבע ומעל האלוהות.
אומר מוטקה: "סדרת ציורים זו המוצגת בתערוכה היא אולי הסדרה האישית ביותר מציורי שהוצגה. אישית במובן שהיא חושפת למתבונן את אישיותי הכמוסה ביותר, את האני מאמין הפרטי שלי. לא רק אני מאמין אמנותי. אלא אני, מוטקה, האדם, מכלול ההתנסויות של חיי שהביאו אותי לנקוט בדעות, אמונות ונקודות התייחסות מסויימות."
"המחשבה הראשונה שעבר לי בראש כשהתחלתי ליצור את הסידרה היתה לחוות את הטבע כמו שהוא, לא כמו שאנחנו כבני אדם מפרשים אותו: סלע הוא סלע הוא סלע. הוא לא מתיימר להיות דבר מלבד סלע. כבד, עומד במקומות, קיים, ותו לא. לסלעים יש נוכחות שהיא מעבר לטקסטורה הפיסיקאלית, זו נוכחות של מראה בהתייחס לסביבה שלהם. הם אינם מתכלים, והם אינם מקיימים מערכת יחסים עם הסובב אותם. הם אוטונומיים".
"אחד מיסודות הקיום שלי הוא הענווה. להיות עניו בפני האל, להיות עניו לפני האחרים. תמיד יש לנו לאן לשאוף, לרצות להיות טובים יותר, לעשות דברים טוב יותר, ליצור טוב יותר, להיות אנשים טובים יותר. אולם עלינו לנהוג בזהירות עם שאיפותינו שמא נחטא בחטא הגאווה. הגאווה היא החטא הגרוע ביותר בחברה האנושית, שכן היא מאפילה על שיקול הדעת, היא איננה מאפשרת לנו ללמוד, להתקדם, להחכים ולראות את האחרים".
"טבעו של האדם שתמיד יסתכל סביבו וירצה לכבוש את סביבתו. חלק מבני האדם שואפים מעלה מעלה, להיות יותר ממה שהם, להיות יותר ממה שהם יכולים להיות, להתנשא מעל האחרים, להתנשא מעל הטבע, מעל הסלעים – שכלל לא חשים בקיומם של בני האדם סביבם".
"הסלע הוא גוש אבן שלא זז ויש לו משקל עצום. מי שעומד עליו כאילו מקבל כוח עצום ומתעלה על זה. אבל, תמיד יש סלע גבוה יותר. תמיד יש אדם שיטפס גבוה יותר ויהיה גבוה ממך. המירוץ אינו נגמר".
"עם חטא הגאווה, ההיבריס, מגיעה קבוצת דעות קדומות אודות אנשים אחרים, אודות הקיום האנושי, אודות העולם. במובנו המודרני, היבריס משמעו גאווה וגבהות־לב מוגזמים. הוא נקשר בחוסר ידיעת ההיסטוריה ובחוסר ענווה. לפי המקובל, מי שנאשם בהיבריס צפוי להיענש, בדומה לקשר הקלאסי בין היבריס לנמסיס בעולם היווני ולציטוט התנ"כי "לפני שבר גאון, ולפני כשלון גבה רוח" (משלי ט"ז 18). כמו שבעת בניית מגדל בבל גאה לבבם של בני האדם, הם שאפו לבנות מגדל שראשו בשמיים, בגאווה ובלי צניעות מספקת להבין שהדבר בלתי אפשרי".
"היהדות דורשת מאיתנו להיות צנועים וענווים, ובעת יצירת התמונות בסדרה זו עמדו לפני דבריהם של החכמים בפרקי אבות, אשר הזהירו מהגאווה, הזהירו מדעה קדומה על אדם רק בשל חיצוניותו, מרמיסת האחר, וביטול האחר".
"המחווה של אמני הגלריה היא בדיוק ההיפך הגמור. במקום להתנשא, הם רואים יצירתו של אמן וחוברים אליה, כדי לכבד אותו ואת אמנותו".
אוצרים: סשה אוקון ויובל פלד
16/7-7/8/2010
ב- 16 ליולי 2010 מארחים אמני הגלריה את מוטקה בלום במחווה ל-60 שנים של יצירה ענפה.
מוטקה בלום הוא אמן ישראלי בן 85, ניצול שואה. ב-1956 סיים בהצטיינות לימודי אמנות באקדמיה בצלאל בירושלים, והוזמן להמשיך את השתלמותו בעיצוב כלי כסף במפעל המלכותי לכלי כסף בזייסט, הולנד. ב-1958 שב לירושלים בה הקים את הסטודיו שלו. מוטקה בלום הוא אמן רב תחומי ובמשך כל שנות היצירה הפוריות שלו ערך מעל 50 תערוכות יחיד שהוזמנו ברחבי הארץ והעולם. הוא השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בכל העולם ועבודותיו מצויות באוספים ובמוזאונים בכל רחבי הגלובוס.
בשנת 2005 קיבל מוטקה את פרס איש-שלום על מפעל חייו. מוטקה ממשיך ליצור ולחדש בירושלים, בחוצות היוצר למרגלות חומות העיר העתיקה, ומתמקד בנסיונות צבע צורה וטקסטורה הן במדיות הקלאסיות והן במדיות המודרניות.
התערוכה "על גאווה ודעות קדומות" מציגה סידרה חדשה של כ-40 ציורים מהשנים האחרונות, בגווני שחור ולבן, העוסקים ביחסים שבין הטבע לטבע האנושי מתוך מקורות היהדות. את התערוכה אוצרים האמנים סשה אוקון ויובל פלד מגלרית הבית האדום.
בסדרה זו המוצגת בתערוכה עוסק מוטקה באיכויותיהם של בני האדם בהשוואה לדימוי הסלע, ובהתייחס למקורות היהדות הדורשת מבני האדם להיות צנועים וענווים. הציורים הינם ציורי אקריליק בגוונים של שחור ולבן המתארים נוף מיסטי סלעי ופיגורות שחורות ולבנות מופשטות. היצירות בגווני השחור לבן מדגישות את נכחותם של הסלעים השחורים הבוקעים מן הלבן-אפור. עוצמתם של הסלעים בסדרה זו בולטת לעין, הן בשל ההעזה ליצור גושי סלע בולטים במרכז הציור בשחור זועק, והן בשל המסר האוניברסאלי העולה מן התמונות. המרכיבים הייחודיים בתערוכה זו הם המרכיב האישי הבא לידי ביטוי ביצירות אלו, והמרכיב הצורני חזותי. סדרת הסלעים שיצר מוטקה מטלטלת את הצופה הן מבחינה ויזואלית, בעוצמתם של הדימויים המופיעים ביצירות, והן מבחינה תפיסתית.
האדם העומד בפני תמונות אלו נשאב לתוך עוצמתן מבלי להרגיש, וככל שתביט בהן תגלה מרכיבים ונדבכים נוספים ברבדים השונים של התמונה. אדם נוסף, גשר, עץ, שדה חרוש, ים. התחושה הראשונית היא של כאוס כמו לאחר שואה גרעינית, אולם העין רואה את מה שהמוח טרם קלט – עושר החיים והמסרים הקיים בסדרה, המסתתר תחת חזות הסלעים המאיימת לכאורה.
כמו בשמה של התערוכה "על גאווה ודעות קדומות", מבקש מוטקה לברר את היחס שבין אדם לחברו לאורה של המציאות האנושית לדורותיה, החל בעשרת הדברות, בפרקי אבות וכלה בימינו אנו. בסדרה החדשה הוא אינו עוסק בשאלות של אמונה אלא מתרכז בהתנהגות האנושית, אך מקבל את השראתו מן המקורות, כמו למשל סיפור הגירוש מגן העדן, או סיפור מגדל בבל: בסיפור המקראי, טבעו של האדם הוא לכבוש את סביבתו. לפעמים האדם שואף מעלה מעלה, להיות יותר ממה שהוא, ואף להתנשא מעל הטבע ומעל האלוהות.
אומר מוטקה: "סדרת ציורים זו המוצגת בתערוכה היא אולי הסדרה האישית ביותר מציורי שהוצגה. אישית במובן שהיא חושפת למתבונן את אישיותי הכמוסה ביותר, את האני מאמין הפרטי שלי. לא רק אני מאמין אמנותי. אלא אני, מוטקה, האדם, מכלול ההתנסויות של חיי שהביאו אותי לנקוט בדעות, אמונות ונקודות התייחסות מסויימות."
"המחשבה הראשונה שעבר לי בראש כשהתחלתי ליצור את הסידרה היתה לחוות את הטבע כמו שהוא, לא כמו שאנחנו כבני אדם מפרשים אותו: סלע הוא סלע הוא סלע. הוא לא מתיימר להיות דבר מלבד סלע. כבד, עומד במקומות, קיים, ותו לא. לסלעים יש נוכחות שהיא מעבר לטקסטורה הפיסיקאלית, זו נוכחות של מראה בהתייחס לסביבה שלהם. הם אינם מתכלים, והם אינם מקיימים מערכת יחסים עם הסובב אותם. הם אוטונומיים".
"אחד מיסודות הקיום שלי הוא הענווה. להיות עניו בפני האל, להיות עניו לפני האחרים. תמיד יש לנו לאן לשאוף, לרצות להיות טובים יותר, לעשות דברים טוב יותר, ליצור טוב יותר, להיות אנשים טובים יותר. אולם עלינו לנהוג בזהירות עם שאיפותינו שמא נחטא בחטא הגאווה. הגאווה היא החטא הגרוע ביותר בחברה האנושית, שכן היא מאפילה על שיקול הדעת, היא איננה מאפשרת לנו ללמוד, להתקדם, להחכים ולראות את האחרים".
"טבעו של האדם שתמיד יסתכל סביבו וירצה לכבוש את סביבתו. חלק מבני האדם שואפים מעלה מעלה, להיות יותר ממה שהם, להיות יותר ממה שהם יכולים להיות, להתנשא מעל האחרים, להתנשא מעל הטבע, מעל הסלעים – שכלל לא חשים בקיומם של בני האדם סביבם".
"הסלע הוא גוש אבן שלא זז ויש לו משקל עצום. מי שעומד עליו כאילו מקבל כוח עצום ומתעלה על זה. אבל, תמיד יש סלע גבוה יותר. תמיד יש אדם שיטפס גבוה יותר ויהיה גבוה ממך. המירוץ אינו נגמר".
"עם חטא הגאווה, ההיבריס, מגיעה קבוצת דעות קדומות אודות אנשים אחרים, אודות הקיום האנושי, אודות העולם. במובנו המודרני, היבריס משמעו גאווה וגבהות־לב מוגזמים. הוא נקשר בחוסר ידיעת ההיסטוריה ובחוסר ענווה. לפי המקובל, מי שנאשם בהיבריס צפוי להיענש, בדומה לקשר הקלאסי בין היבריס לנמסיס בעולם היווני ולציטוט התנ"כי "לפני שבר גאון, ולפני כשלון גבה רוח" (משלי ט"ז 18). כמו שבעת בניית מגדל בבל גאה לבבם של בני האדם, הם שאפו לבנות מגדל שראשו בשמיים, בגאווה ובלי צניעות מספקת להבין שהדבר בלתי אפשרי".
"היהדות דורשת מאיתנו להיות צנועים וענווים, ובעת יצירת התמונות בסדרה זו עמדו לפני דבריהם של החכמים בפרקי אבות, אשר הזהירו מהגאווה, הזהירו מדעה קדומה על אדם רק בשל חיצוניותו, מרמיסת האחר, וביטול האחר".
"המחווה של אמני הגלריה היא בדיוק ההיפך הגמור. במקום להתנשא, הם רואים יצירתו של אמן וחוברים אליה, כדי לכבד אותו ואת אמנותו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה