נעמי טדסקי בלנקט, יפתח בלסקי
17/6-12/7/2010
נעמי טדסקי בלנקט, סינופייה, רישומי סטודיו
סינופייה
בתערוכה "סינופייה" מציגה נעמי טדסקי בלנקט רישומי ערום שנעשו מדי שבוע במשך השנים האחרונות. רישומי מודל עבור הצייר הם עניין יום יומי אינטימי, ממש כמו צחצוח שיניים, למשל. אפשר לדמות אותם לריצה או להתעמלות בוקר: התמדה ברישומי מודל מחזקת את "השרירים האמנותיים" ולא מאפשרת להם להידלדל ולהיות רפויים. רישומים שנעשים באופן קבוע מיועדים בראש ובראשונה לשימושו הפרטי של האמן: זה המטבח או , אם תרצו, חדר המיטות, לשם הזרים לא מורשים להיכנס. אך במקרה של נעמי טדסקי בלנקט, הפקעת עבודות מהשטח הפרטי והצגתן לעיני כל - דבר העומד בניגוד מוחלט לטבעם הפרטי והאינטימי של הרישומים - הוא מעשה מוצדק, ולא רק בשל רמתם הגבוהה של הרישומים. הם גם מעמתים את הצופה עם שאלות לא פשוטות ומחייבות אותו לבחון מחדש את המושגים שהתגבשו זה מכבר: עצם משמעותם של המסורת, ההמשכיות וההווה.
נעמי טדסקי בלנקט הינה בשר מבשרה של מסורת האמנות האיטלקית האצילה רבת השנים, ועובדה זאת הופכת את "שרבוטיה" לאמירה אמנותית. היבט אחד של מסורת זו, המשקף פן מרתק ביצירותיה של נעמי, הוא הרומן עתיק יומין שמנהלת תרבות רומית-איטלקית עם המוות. "רומא נשלטת בידי מתיה". מילים אלו נאמרו על ידי אדם שעיצב את העם האיטלקי יחד עם דנטה (ואגב, "הקומדיה האלוהית" מתרחשת בעולם הבא !) . הכוונה היא, כמובן, לפדריקו פליני. "שלטון המתים", נסכים פה אחד, החל לא מאתמול. מהו הדיוקן הרומי הקלאסי ( ההישג הבלבדי של הרומאים בפיסול) אם לא הניסיון הנואש לגבור על המוות או לפחות להציל את זיכרון החיים מתהום הנשייה?
נעמי טדסקי בלנקט נולדה וגדלה בגנואה, עיר שעם אתריה המפורסמים נמנה בית הקברות סטליאנו. לאחר שעלתה ארצה התיישבה בירושלים שגם בה (איזה צירוף מקרים!) שולטים המתים, כדברי מאיר שלו. בסקירת יצירתה של נעמי טדסקי-בלנקט יש יסוד יותר מסביר לחשוד בנטיותיה ה"נקרופיליות" (חלילה וחס!) או לפחות, אל לנו להתעלם כלאחר יד ממספר רב מדי של צירופי מקרים המתייחסים כולם לנושא המוות. אלה הם ציורי טבע דומם (דממה = מוות) מהשלבים המוקדמים ביצירתה, שורה עליו אינסופית של העופות והדגים המתים, וגם עצמות ואדרות הדגים, מוטיב שהופיע גם לאחרונה. והדרך עוד ארוכה. לכן השם שהיא מעניקה לתערוכתה האחרונה, "סינופייה", הוא מוצדק ביותר. סינופייה היא סקיצה ראשונית לציור, "הקבורה" תחת שכבת טיח מופיע ציור קיר.
מתוקף מוצאה, חינוכה וכישרונה, מנהלת נעמי טדסקי בלנקט ברישומיה גם דיאלוג לא מודע עם אבני היסוד של המסורת האיטלקית. רישומי הערום שלה שבמבט ראשון לא קיים ביניהם כל קשר, פרט לרצון ללמוד לפרטיו את הגוף האנושי, יוצרים למעשה שורת דמויות המזכירה לנו ישירות ארכיטיפ ידוע באמנות האיטלקית: "התהלוכה" , ובכך מוענקת להם משמעות העולה על סקיצות אנטומיות גרידא. תחילתה של מסורת תהלוכת הקרנבל הזאת אובדת אי שם בחשכת העבר, שמבין צלליו אנו מבחינים באפריזים עתיקים, ונחשפים לעינינו קווי המתאר של קנטאורים ולאפיטים, הגיבורים ונשות האצולה מסרקופגים רומיים, גרוטסקות מתוחכמות מבית נרון, וקרוב יותר אלינו – דמויות מסתוריות מ"ווילה מיסטריה" בפומפיי. עוד יותר קרוב בזמן - פרסקאות מקבריות של קמפו סנטו בפיזה, ופרסקאות זוהרות של ארֵצו מאת פיירו דלה פרנצ'סקה הגדול. וממש קרוב, אפשר להושיט את היד ולגעת , הבקבוקים והקופסאות של מורנדי, איש בולוניה המתבודד. בתוך התהלוכה הזאת, שהיא וריאציה על הנושא הנצחי, משתלבים באופן טבעי ואורגאני רישומיה של נעמי טדסקי-בלנקט.
סשה אוקון
יפתח בלסקי, תקופת הפרודרום
"תקופת הפרודרום"
ב-2007 התקבל יפתח בלסקי ללימודים בבית הספר School of Visual Arts.
במשך השנה הראשונה ללימודיו גר בלסקי לבדו, עם מעט מאוד כסף, בעיר זרה בה חברתו היחידה היא המצלמה שלו. את זמנו העביר בין כתלי בית הספר לבין ארבעת קירותיה של דירתו הקטנה במלון דירות בניו יורק.
בתערוכתו "תקופת הפרודרום" מעניק האמן הצצה אל חייו של אדם אשר המעבר לארץ זרה כפה עליו בידוד חברתי ואשר דירתו הפכה לו לצינוק.
מבעד לחרכי צינוקו משקיף בלסקי בחשאי על שכניו הלא מודעים לקיומו, ובאובססיביות דתית של מציצן עוקב אחר חייהם וממלא בכך את החלל שנפער בחייו- פעם באמצעות חור ההצצה של דלת דירתו ופעם מבעד לחלון הדירה המשקיף אל הבנין שממול.
עבודתו יוצרת עולם סגור שגבולותיו מטושטשים והמציאות וההזיה משמשים בו בערבוביה. בדומה ללוקה בהפרעה סכיזופרנית, בלסקי ממקם עצמו כמרכז שהכל נע סביבו, כשההצצה היא בעצם הדרך היחידה בה הוא מצליח ליצור קשר.
"תקופת הפרודרום" הוא כינוי לתקופה שמקדימה התפרצות של מחלות, ביניהן מחלות נפש כגון סכיזופרניה. במהלך תקופה זו עשוי האדם להימצא בבריאות תקינה על פי כל בדיקה רפואית.
איתי גרונר, אוצר התערוכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה