מרק וצ'רושנסקי - הסטודיו שלי. בית המקדש שלי.
המקדש החילוני הוא ביתם של האמנויות: המוזיאון, הגלריה והסטודיו. לאמן היוצר הסטודיו הוא סוג של בית תפילה, מקום בו הוא חש מוגן ובטוח מחד גיסא, אבל גם חף מכל שקר ומכל זיוף מאידך גיסא. מקום בו הוא מתחבר אל האני הפרטי שלו ואל העולם, מקום בו הוא הוגה ויוצר את אמנותו הפרטית, מוציא אותה אל האור.
הסטודיו של האמן מארק וצ'רושנסקי אינו רק בית התפילה הפרטי שלו, בו הוא יוצר את יצירת חייו, אלא גם תמצית ההוויה שלו; וכמהגר יצא לא פעם שבית המקדש הזה לא היה אלא כל מקום בו הוא הניח את ראשו – חדרון במרכז קליטה, דירת עולים חדשה, בית של ממש, ולפעמים גם השדה הפתוח...
אומרים שביתו של אדם הוא לאו דווקא הבית הפיזי בו הוא גר, אלא הבית אותו הוא נושא על גבו כל חייו, הבית שהולך אחריו באשר ילך - כל אותם מטענים תרבותיים, תקוות, שאיפות ותפילות... כך אפשר לתאר את בית התפילה של מארק וצ'רושנסקי; מקדש של איש אחד עם אמת אחת, בית לנופים, לאנשים, לזיכרונות, לווידויים, לפרשנותו הייחודית, לדרך בה בחר ללכת חרף הטלטלות שטלטלו את חייו לאורך השנים.
מארק וצ'רושנסקי - צייר אמן, חי כבר 35 שנה בארץ. בתערוכתו יוצגו דיוקנאות של האנשים בחייו של מארק; אשתו, בתו, חבריו. שפת האמנות של וצ'רושנסקי אינה כזו המושפעת מעולם האמנות המיידי, החיצוני, זוהי שפה ייחודית ולא מתפשרת, שפה של איש אחד.
ישנה אגדה המספרת על ציפור שרק פעם אחת בחייה היא שרה את שירתה, וכאשר סיימה לשיר אותה היא מתה. למען השיר הזה היא נולדה, זהו ייעודה. אומרת ליליה, אשתו של מארק, "אני יודעת שכל עוד מארק ימשיך לשיר את השיר שלו, את התפילה שלו, הוא ימשיך לחיות, אפילו הוא יתקשה בראייה..."
יוסי וקסמן
המקדש החילוני הוא ביתם של האמנויות: המוזיאון, הגלריה והסטודיו. לאמן היוצר הסטודיו הוא סוג של בית תפילה, מקום בו הוא חש מוגן ובטוח מחד גיסא, אבל גם חף מכל שקר ומכל זיוף מאידך גיסא. מקום בו הוא מתחבר אל האני הפרטי שלו ואל העולם, מקום בו הוא הוגה ויוצר את אמנותו הפרטית, מוציא אותה אל האור.
הסטודיו של האמן מארק וצ'רושנסקי אינו רק בית התפילה הפרטי שלו, בו הוא יוצר את יצירת חייו, אלא גם תמצית ההוויה שלו; וכמהגר יצא לא פעם שבית המקדש הזה לא היה אלא כל מקום בו הוא הניח את ראשו – חדרון במרכז קליטה, דירת עולים חדשה, בית של ממש, ולפעמים גם השדה הפתוח...
אומרים שביתו של אדם הוא לאו דווקא הבית הפיזי בו הוא גר, אלא הבית אותו הוא נושא על גבו כל חייו, הבית שהולך אחריו באשר ילך - כל אותם מטענים תרבותיים, תקוות, שאיפות ותפילות... כך אפשר לתאר את בית התפילה של מארק וצ'רושנסקי; מקדש של איש אחד עם אמת אחת, בית לנופים, לאנשים, לזיכרונות, לווידויים, לפרשנותו הייחודית, לדרך בה בחר ללכת חרף הטלטלות שטלטלו את חייו לאורך השנים.
מארק וצ'רושנסקי - צייר אמן, חי כבר 35 שנה בארץ. בתערוכתו יוצגו דיוקנאות של האנשים בחייו של מארק; אשתו, בתו, חבריו. שפת האמנות של וצ'רושנסקי אינה כזו המושפעת מעולם האמנות המיידי, החיצוני, זוהי שפה ייחודית ולא מתפשרת, שפה של איש אחד.
ישנה אגדה המספרת על ציפור שרק פעם אחת בחייה היא שרה את שירתה, וכאשר סיימה לשיר אותה היא מתה. למען השיר הזה היא נולדה, זהו ייעודה. אומרת ליליה, אשתו של מארק, "אני יודעת שכל עוד מארק ימשיך לשיר את השיר שלו, את התפילה שלו, הוא ימשיך לחיות, אפילו הוא יתקשה בראייה..."
יוסי וקסמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה