יום שישי, 5 בנובמבר 2010

30CC
צילום, דלית גלבוע

בעבודותיה החדשות מתבוננת דלית גלבוע מקרוב על הפגום ומאירה עליו. נדמה שרק מקרוב מאד ניתן לראות את מה שמסתתר מאחורי הפסדה של התקינות.
הצילומים של גלבוע אסתטיים מאד, עשויים בקפידה, מאורגנים, משדרים ניקיון ומוארים באור רך, אך החוויה שהם מעבירים היא חוויה של פגיעות עוכרת שלווה. הניגוד הזה הוא מרכז הכובד של העבודות.
תחבושת לבנה בוהקת, אצבע חבושה בפלסטר, טקסטורה של ריפוד, קטעים מצילומי ילדות, כל אלה הם חלק מארכיון הדימויים של דלית גלבוע שבאמצעותם היא מדברת על החיפוש אחר ביטחון ועל האשליה הקיימת בחיפוש הזה.
הצבעוניות המונוכרומטית של הצילומים מעניקה להם תחושה של הרהורים או קטעי זיכרונות הנעים בזמן.
גלבוע עוסקת במבט מקרוב על הפסדה המרוסנת של החיים ומרמזת על הסודות החבויים בה. התחביר שהיא יוצרת בין צילומים ישנים מאלבום המשפחה, לבין דימויים מתוך הבית, חלקי גוף, מילים, בדים וטקסטורות, מחזק את המבט המיקרוסקופי על החלקים הסדוקים של החיים שהופכים אותם לאנושיים כל כך ומכאן גם נובע יופיים.

אוצרת: נורית ירדן





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה