תאורת לילה
רבקה ססובר פלד
מה כבר אפשר לראות בלילה ?...
מה את רואה בלילה, שואלים אותי, כשאני יוצאת לרחוב עם כן הציור כשיורדת החשיכה.
המציאות המוכרת משעות היום- זרה וחדשה. אם חווית הציור לגבי, היא הרצון לחפש ביטוי לחד פעמיותם של המראות, הרי ההסתכלות בלילה מחדדת חיפוש זה. העצמים שיש להם שם ביום, מאבדים את שמם וזהותם, מתמזגים עם הצללים, הופכים ליצורים לא מוכרים. הצורות מתרכבות לגושים, קווי המתאר נעלמים. גם הצבעים המוכרים של הטבע נעלמים. אפילו בלילות מוארי ירח- העולם נצבע בגוונים, שאין להם שם בפלטה של הצייר.
בנסיעות ובשיטוט רגלי מוצאת לי תמונות לילה, שאני רוצה לציירן:
פנס הרחוב מאיר את מה שמתחתיו כמו פנס המאיר טבע דומם בכיתת רישום.
יש שפנסי הרחוב מקבלים תפקיד של תאורת במה. מתחתיה מתרחשת סצנה רק בזכות זה שהיא מוארת. אם יכבה הפנס, לא יהיה שם כלום. יש, שהאור הבוקע מתאורת הלילה אינו רק זה המאיר את השחקנים- אלא הוא בעצמו השחקן הראשי.
לפעמים מצלמת ועובדת אחר כך בסטודיו ולפעמים אני עובדת בחוץ, מחפשת את הגישוש, התעייה באפילה. אוהבת את חוסר הוודאות, חוסר האפשרות לשלוט. מרוכזת יותר במה שאני רואה, מאשר במה שאני עושה.
הציור המתבונן המסורתי לדורותיו, שואב את השראתו מאור היום: איך האור נופל על העצמים, על העולם. מן המוסכמות בעולם הציור, שמעשה הציור נכון לו, שיתרחש באור יום. רק אז רואים את אין סוף הגוונים של המציאות, רק אז מבחינים היטב בכל הניואנסים שמניחים על הבד.
אך בתולדות הציור, יש גם ציירים המתמודדים עם הנושא של תאורת לילה, תאורה מלאכותית.
גם אני שואלת שוב, מנסה כוחי- איך אפשר לצייר אור חשמל? גם אני בדרכי, רוצה לספר את קסמו של אור מבליח באפלה.
ר.ס.
רבקה ססובר פלד
מה כבר אפשר לראות בלילה ?...
מה את רואה בלילה, שואלים אותי, כשאני יוצאת לרחוב עם כן הציור כשיורדת החשיכה.
המציאות המוכרת משעות היום- זרה וחדשה. אם חווית הציור לגבי, היא הרצון לחפש ביטוי לחד פעמיותם של המראות, הרי ההסתכלות בלילה מחדדת חיפוש זה. העצמים שיש להם שם ביום, מאבדים את שמם וזהותם, מתמזגים עם הצללים, הופכים ליצורים לא מוכרים. הצורות מתרכבות לגושים, קווי המתאר נעלמים. גם הצבעים המוכרים של הטבע נעלמים. אפילו בלילות מוארי ירח- העולם נצבע בגוונים, שאין להם שם בפלטה של הצייר.
בנסיעות ובשיטוט רגלי מוצאת לי תמונות לילה, שאני רוצה לציירן:
פנס הרחוב מאיר את מה שמתחתיו כמו פנס המאיר טבע דומם בכיתת רישום.
יש שפנסי הרחוב מקבלים תפקיד של תאורת במה. מתחתיה מתרחשת סצנה רק בזכות זה שהיא מוארת. אם יכבה הפנס, לא יהיה שם כלום. יש, שהאור הבוקע מתאורת הלילה אינו רק זה המאיר את השחקנים- אלא הוא בעצמו השחקן הראשי.
לפעמים מצלמת ועובדת אחר כך בסטודיו ולפעמים אני עובדת בחוץ, מחפשת את הגישוש, התעייה באפילה. אוהבת את חוסר הוודאות, חוסר האפשרות לשלוט. מרוכזת יותר במה שאני רואה, מאשר במה שאני עושה.
הציור המתבונן המסורתי לדורותיו, שואב את השראתו מאור היום: איך האור נופל על העצמים, על העולם. מן המוסכמות בעולם הציור, שמעשה הציור נכון לו, שיתרחש באור יום. רק אז רואים את אין סוף הגוונים של המציאות, רק אז מבחינים היטב בכל הניואנסים שמניחים על הבד.
אך בתולדות הציור, יש גם ציירים המתמודדים עם הנושא של תאורת לילה, תאורה מלאכותית.
גם אני שואלת שוב, מנסה כוחי- איך אפשר לצייר אור חשמל? גם אני בדרכי, רוצה לספר את קסמו של אור מבליח באפלה.
ר.ס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה